<h1>סמ"ק מצוריך סימן רי"א</h1>
<h2>דף פא:</h2>
דין בטול דבר יבש ברי' שנתערבה לא בטלהא), וכן חתיכה הראויה להתכבד אינה בטילה, ודבר שדרכן לימנות לעולם פלוגתא דר' מאיר ורבנן (יבמות דף פ"א) דר' מאיר אמר לא בטיל וחכמים אומרים מבטל בטיל חוץ מששה דברים ולדברי רבי עקיבא שבעה כדאיתא פ"ק דביצה (דף ג') ומספקא לן הלכה כמאן אע"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים מכל מקום כיון דבכמה מקומות מייתי הניחא למאן דאמר את שדרכו לימנות וההיא פלוגתא לית' כי אם לרבי מאיר משמע דהלכה כרבי מאיר, וגם במילתא דרבי מאיר מספקא לן אי את שדרכו לימנות שנינו כרבי יוחנן או כל שדרכו לימנות כריש לקיש (יבמות שם) ונראה דהלכה כרבי יוחנן דאמר את שדרכו לימנות שנינו. ודין חתיכה הראויה להתכבד רוצה לומר כמו עתה, אך אם בהמה עם הצמר או עוף עם הנוצה אין זה ראויה להתכבדב) אך אם אין מחוסר רק בישול שפיר מיתקרי מתכבד, ובני מעים אמרינן בנדרים (דף נ"ד) לאו בני מיכל נינהו ואוכליהון לאו בר אנש ואם כן אין ראוין להתכבדג), וכל אילו שאמרו שבטלין מן הדין אין צריך לזרוק אחד מהם אך כי נהגו העולם לזרוק אחד שלא כדין דהא אמרינן בכל אין צריך להרים אחד חוץ מן התרומה מפני גזל השבט (ירושלמי ערלה פרק א'), ואפילו נתבשלו כולם יחד אפילו הרוטב מותר מן הדין אחרי שכבר נתבטל, וכל אילו שאמרנו שאין בטלים יש אומרים אפילו הם ספק איסורא אינם בטלין כדקאמרינן (ביצה ג') ביצה ספיקא אסורה נתערבה באלף כולן אסורות דמוקי לה תלמוד מעיקרא כספק טריפהד) ואע"ג דספק ספיקא מותר אפילו באיסורא דאורייתא מכל מקום הכא כיון שאין שתי הספיקות מענין אחד שרינן, ולא היא דבמסכת תרומות מוכח דשרי (תוספתא תרומות פ"ה ה"י)ה). א) כגון דג טמא או עוף טמא או גיד הנשה ודוקא שלמים אבל צפור טהורה שנתנבלה או טריפה אינו קרויה ברי' אפילו שלימה. כל דבר שנאסר מחמת בליעה שבא לו האיסור ממקום אחר על ידי בליעה אינן קרוין ברי' ולא דבר שבמנין ולא ראויין להתכבד זה הכלל יבש ביבש ואין האיסור ניכר כגון מין במינו בטל ברוב אם (אין) אינן ברי' או דבר שבמנין או ראוי להתכבד. ביצים שנמצאו בתרנגולת השחוטה מותר ליתנם בתבשיל של חלב אם הם בקליפה דוקא ואינן צריכים מליחה אבל כשאינן בקליפה אסורין בחלב וצריכין מליחה ואם נמצאת ביצה בתרנגולת נבילה אסורה אטו ביצה טריפה שנגמרה באיסור, עכ"ל השערים. ואם נתערבה אותה ביצה עם שאר ביצים אפילו באלף כולם אסורים ואפילו ביצה מספק טריפה אוסרת אפילו נתערבה באלף כיון דהוי ספיקא דאורייתא, עכ"ל תוס' (ביצה דף ג' ד"ה ואחרות). ב) [סמ"ק]. ובטלים, ואף על גב שלאחר מכאן מסירים הנוצה והעור מכל מקום כיון דבתחלת התערובת נתבטלו שוב אין חוזרין ונעורין ומהאי טעמא נמי שרי לבשל הכל יחד, וראיה מההיא דפרק התערובת (זבחים דף ע"ג) דפריך תלמודא אלא מעתה מגיסא הכי נמי דאסור וכדפרי' שם בשיטה, ואם תאמר האיך התרנגולת בטלה בנוצתה נהי דמשום כבוד ליכא מכל מקום איכא משום דבר שבמנין, ויש לומר הא פסקינן הלכה כרבי יוחנן דאמר את שדרכו למנות לעולם דוקא אינו בטל ותרנגולת אין דרכה למנות לעולם דאפילו בהמה גסה לא חשיב תלמודא את שדרכו למנות לעולם מדפריך תלמודא גבי שור הנסקל הניחא למאן דאמר וכו' פרק התערובת (דף ע"א), ומהאי טעמא ביצה טריפה בטלה אך ביצה ביום טוב אינה בטלה ביום טוב ואפילו ספק אינה בטלה משום דהוי דבר שיש לו מתירין כדאיתא פ"ק דביצה (דף ג'). וכבש שלם ואחר הפשט או רביע שלם צ"ע לענין ביטול. והרבה בהמות או כבשים שנשחטו יחד ונבדקו ונמצאו כשירים ואחרי כן חתכם לחתיכות גדולות הראויות להתכבד ונתערבו כל החתיכות ונמצא ריאה אחת טריפה ואינו יודע מאיזה מהם היתה כולם טריפות מפני שכל אחת ואחת ראויה להתכבד, עכ"ל תשב"ץ (סי' שכ"ט). ג) ומכאן הורה ריצב"א על קרקבן של תרנגולת טריפה שנתערבה עם קורקבין כשירין שהוא בטל ברוב והוא הדין דנראה לענין טבחיא ושאר בני מעיים, פי' שאין זה דבר במנין וגם אינו ראוי להתכבד, עכ"ל תוס' (נדרים דף נ"ד). ד) ומכאן הורה ר"י על רגלים של ספק [טריפה] שנתערבו ברגלים אחרים של היתר שאינם בטלים ברובן והיא גופא קשיא דהא אפילו דודאי טריפה היה להם להתבטל לפי מה דמסקינן דהלכה כרבי יוחנן דאמר את שדרכו לימנות שנינו ושמא משום חשש דכיבוד נהגו בה דמסתמא רגל של בהמה גסה עשוי להתכבד ושל דקה נמי אפילו אם תמצא לומר שאינה עשוי להתכבד מכל מקום לא פלוג רבנן ואם לא הסיר הטלפים צ"ע, (עיין ב"ח יו"ד סי' ק"י). ה) וצ"ע שם וס"ג ונכון להחמיר כי גם רבינו ברוך פסק להחמיר. פסק רבינו ברוך וכן בפנים דהיכא שהאיסור חשוב שלא להתבטל ואין לנו להתירו אפילו בספק ספיקא, ופירש בפנים הטעם לפי שאין שתי הספיקות מענין אחד, אבל יש מפרשים משום דטעמא דספק ספיקא מותר היינו משום דאיכא למיתלי ברובא דהיתרא ואם כן כי היכי דאסור שיש בו חשיבות אינו בטל ברוב כמו כן לא יהיה מותר על ידי ספק ספיקא דהוי נמי טעמא משום דאיכא למיתלי ברובא דהיתרא, ומיהו הא ליתא דמעשר שני יוכיח דאינו בטל ברוב כדאיתא פרק הזהב (דף נ"ג) ואפילו הכי כיון דאיכא למיתלי ברובא דהיתרא שרינן כדמוכח בההיא דמעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה. כדקאמרינן ובהר הבית חולין משום דתלינן ברובא דהשתא וכן בירושלים בשאר ימות השנה [סמ"ק].
